החלטה בתיק ת"א 49816-01-11

1.         לפניי בקשה לחיוב התובעת 1 (להלן: "התובעת") להפקיד ערובה להבטחת  הוצאות הנתבע, אם תידחה התביעה.

            התביעה היא למתן צו מניעה, צו עשה, ולתשלום פיצויים בגין פרסומי הנתבע כנגד  התובעים, אשר מהווים לפי הנטען בתביעה לשון הרע.

2.         לטענת הנתבע יש לחייב את התובעת בהפקדת הערובה על פי הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט -  1999. הנתבע טוען כי יש חשש שהתובעת לא תוכל לשלם את הוצאותיו, אם יפסקו. לטענת הנתבע נכסי התובעת משועבדים ללא הגבלת סכום והונה הרשום הוא 30,000 ש"ח. התובעת לא הגישה דו"ח שנתי מאז שנת 2009 המתוארת כשנת שיא במשבר הנדל"ן העולמי שהוא תחום עיסוקה של התובעת. (דו"ח רשם החברות לא צורף לבקשה). הנתבע מוסיף כי  כנגד התובעת הוגשו תביעות בהיקף של כ- 50,000,000 ש"ח  על פי רשימה שצרף לבקשה. לנתבע לא ידוע אם יש לחברה נכסים או מקורות מימון.

3.         התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם ככל שהתביעה תידחה ויפסקו כנגדם הוצאות יוכל הנתבע לגבות את סכום ההוצאות מהתובעים 2 ו- 3 . לתגובה צורפו תצהירי התובעים 2 ו-3 בהם נאמר שהתובע 2 הוא דירקטור בתובעת והנתבע 3 הוא מנהל בכיר בה. שני התובעים הצהירו שיוכלו לפרוע חיוב בגין תשלום הוצאות, אם יפסק. התובעים טוענים בנוסף שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר בניגוד לתקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984, וזאת באמצע שלב ההוכחות בעוד שהיה על הנתבע להגישה  לו עמד עליה עוד לפני מועד קדם המשפט ראשון . לטענת התובעים  הנתבע בעצמו  סיכל את סיום בירור התובענה  משהודיע בדיון שהתקיים ביום 6.6.12 שייעדר מהארץ בשנה הקרובה ועוד ביתר שאת משסרב להצעות כבוד הנשיאה גרסטל לפשרה לפיהן כל שנדרש ממנו היה להפסיק להשמיץ את התובעים.

התובעים טוענים שמצבה הכלכלי הקשה של התובעת נגרם עקב התנהגותו העוולתית של הנתבע שניהל פלטפורמה לניגוח התובעת ולפרסום השמצות נגדה, כדי לגרום לה לנזקים כלכליים. לטענת התובעים  סיכויי הצלחת התביעה טובים ואף בקשתה לסעד זמני התקבלה חלקית בדיון ביום 27.1.11. בנוסף נטען שהתביעה מבוססת על הודיית הנתבע שהוא מנהל הפורום בו פורסמו ההשמצות כמפורט בכתב התביעה.

4.         בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 נקבע:

"הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".

סעיף 353א לעיל מקים חזקה לפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע. החזקה  ניתנת לסתירה אם  החברה  הוכיחה שתוכל לשלם את ההוצאות או אם בית המשפט סבור שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה.

ראה:  רע"א 07\10905 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ'  זיסר  (13.7.08).

התובעת אינה מתכחשת למצבה הכלכלי הקשה ולכן החלופה הראשונה לסתירת החזקה אינה מתקיימת.

            ביחס לחלופה השנייה נפסק שלצורך בירורה על בית המשפט לשקול בין היתר האם התביעה הוגשה בתום לב, מהם סיכוייה, האם הבקשה לחיוב בערובה הוגשה כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה, והאם מצבה הכלכלי הרעוע של החברה נגרם עקב התנהגות הנתבע.

ראה: רע"א 07\10905 (שם.)

הנטל מוטל  על החברה התובעת להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה. ראה: רע"א 10376 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09).

סבורתני כי הנסיבות שלפני הן אלה שבהן אמנם אין לחייב את התובעת, הגם שהיא חברה, בביצוע ההפקדה. אפרט:

בקשת הנתבע הוגשה אך ביום 29.5.2012 בשיהוי ניכר, למעלה משנתיים לאחר הגשת התביעה, וזאת שבוע לפני ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 6.6.2012. עקב העיתוי בו הוגשה הבקשה ובהתחשב בזכות התובעים להגיב עליה על פי התקנות, לא ניתן היה לדון בבקשה לפני מועד ההוכחות. זאת בעטיו של הנתבע.

השיהוי החמור בו לוקה הבקשה נוטל את עיקר עוקצה, משרוב ההוצאות הנדרשות לקידום הגנת הנתבע כבר הוצאו, זאת מבלי שהנתבע העלה קודם לכן כל טענה בדבר הצורך להבטיח את תשלומן על ידי התובעת, אם תידחה התביעה.

בעניין זה נפסק שבקשה להפקדת ערובה להוצאות ככלל, תוגש על-ידי נתבע סמוך לאחר הגשת התביעה. כאשר ההליך הגיע לשלב מתקדם, יש להניח שבמרבית ההוצאות כבר נשא הנתבע, על כן הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו.

הדברים נקבעו  אמנם ביחס לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אך הם  יפים גם בענייננו.

ראה: רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (16.1.2013)